סוכות וארץ ישראל

בסוף פרשת ראה אנו נפגשים עם שלשת הרגלים. האברבנאל על המקום מבאר:
"למה היו הרגלים שלש לא פחות ולא יותר?
ואומר בסבת זה שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים. והם יציאת מצרים ומתן תורה. וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה. בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים, ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה, ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה. ויהיו ימי חג הפסח ז' ימים לא להיותו הקף בינוני כמו שזכר הרב המורה פרק מ"ג חלק שלישי, כי אם לפי שמעת שיצאו ממצרים עד שנכנסו בים היו ז' ימים, ואכלו מן המצות אשר הוציאו ממצרים כל אותם שבעת ימים, ואז נטבעו המצריים, והיתה התשועה שלמה, וכמו שאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים וגו', אז ישיר משה. וכנגד אותם הז' ימים היו ימי חג הפסח גם כן שבעה. אמנם חג השבועות היה יום אחד כיום מתן תורה שהיה אחד ומיוחד. וכמוהו לא יהיה. וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל."

עפ"י אברבנאל חג הסוכות, הוא כולו ארץ ישראל. אנחנו מודים בו על הארץ ועל תבואותיה, הוא שבעה ימים כנגד שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. יש יהודים שנוהגים לתלות בסוכה את שבעת המינים, ואולי ניתן לומר שהמקור הוא עפ"י דברי האברבנאל.

שלושת החסדים האלה: יציאת מצרים ומתן תורה וירושת הארץ זוהי השלמות של עם ישראל, הקדושה המשולשת של עם ישראל: יציאת מצרים היא לידתו של עם ישראל, כאשר המטרה שלו היא החסד השני, מתן תורה. מתן תורה מברר בשביל מה נולד עם ישראל, מה המטרה של עם ישראל בעולם, מה הייחוד שלו, ומה הייעוד שלו, לגלות את תורת ד' בעולם. אבל איך יכול עם ישראל למלא את יעודו? לשם כך ישנו החסד השלישי, מקום ההגשמה – א"י. אנחנו חיים בעולם הזה ובעולם הזה יש צורך בקרקע מתחת לרגלים, אם ישנו עם שיש לו יעוד מיוחד צריך שיהיה מקום אשר בו הוא יממש את יעודו, וזו היא עניינה של ארץ ישראל, מקום ההוצאה לפועל.

ויש לשאול, מניין לו לאברבנאל שחג סוכות הוא כנגד א"י? יסוד הענין מופיע בראשונים: מובא ב"רוקח" בהלכות סוכות: "כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסכות כמו שכתוב וארון וישראל ויהודה יושבים בסכות, כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון, כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען זהו כי בסכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמו שכתוב אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים, והיא שנת הארבעים וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות." הרוקח מציין שכל זמן שלא סיימו לחלק את הארץ לנחלות, עדיין קוראים לזה יציאת מצרים, ובנ"י ישבו בעת ההיא בסוכות, ועל כן חוגגים את חג הסוכות.

לכאורה, ע"פ הרוקח אין קשר מהותי בין סוכות לא"י, האם זה אכן כך? בירושלמי בסוכה מובא: "כתיב 'בסוכות תשבו שבעת ימים' ואין תשבו אלא תדורו כמו דאת אמרת: 'וירישתם אותה וישבתם בה' ". הגמרא בירושלמי לומדת שישיבה בסוכה היא 'מעין תדורו', ומניין לומדים זאת? ממצוות ישוב א"י. לכאו' גם כאן הקשר בין סוכות לא"י הוא מקרי!

הרמ"א בהל' סוכה דן בתופעה שיהודים לא ישנים בסוכה, למרות שמן הדין חייבים לישון בסוכה כמו באכילה. יתירה מזאת, אכילת ארעי אפשר מחוץ לסוכה, ואילו שינת ארעי אי אפשר מחוץ לסוכה. ובכל זאת, יהודים שמקפידים מאוד לאכול בסוכה לא כל כך מקפידים לישון בסוכה. "ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים". מכאן ניתן ללמוד כי מצות סוכה לא ניתנה כדי שנקיים אותה בסיביר, או בפולין, אלא בארץ ישראל, ולכן היא תואמת את האקלים של ארץ ישראל. בכף החיים מביא את דברי החיד"א בספרו 'שמחת הרגל': "ובארץ הצבי, שאוויר הארץ טוב והחורף על הרוב הוא מאוחר, ישנים בסוכה". מדבריו אנו למדים שאכן מצוות סוכה נתנה בשביל שיקיימו אותה בארץ ישראל.
ואכן, בהקשר לארבעת המינים, הרמב"ם ב'מורה נבוכים' מסביר באחד מהסבריו שהתורה ציוותה דווקא את ארבעת המינים הללו, מפני שרוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא, בעונה הזאת.

התורה בשלוש מקומות מזכירה בהקשר עם חג הסוכות את עניין האסיף, ועל כן קוראת לו חג האסיף. איפה בעולם יש אסיף באותו הזמן? בארץ ישראל. חג הסוכות צריך לחול בזמן האסיף שבא"י. בסיפרא בפרשת "אמור" על הפסוק "באוספכם את תבואת הארץ" – "עבר את השנה, שתעשה החג באסיפת הפירות". כלומר, מלבד הצורך שחג המצות יחול באביב, יש גם עניין לעבר את השנה כדי שסוכות יהיה בזמן האסיף שבא"י.

ביחס למצות סוכה יש אמרה של ר' שמחה בונים מפשיסחא על ערכה המיוחד של מצות סוכה, שאדם נכנס כל כולו למצות סוכה: "הוא נכנס גם עם המגפיים שלו". בדומה לכך בספר 'קול התור' מביא בשם רבו הגר"א: "שתי המצוות שאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז ניתן לזה בפסוק 'ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון' ". הסוכה מדגימה את האידיאל של עם ישראל – חיי קודש. מה עושה יהודי בסוכה? – הוא אוכל, שותה וישן. אמנם יכול יהודי גם ללמוד תורה בסוכה אבל יוצאים ידי חובה בחיים הגשמיים, הוא חי בסוכה. חיי קודש זוהי עבודת ה', וזה האידיאל של עם ישראל. "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" יהודי שעוסק בחיי המעשה: הוא אוסף מן הגורן ומן היקב, ולמרות זאת הוא חי חיי קודש, וכך הוא עובד את ד'.

זו עניינה של הסוכה, וזהו היהודי הפרטי, וארץ ישראל היא הסוכה הלאומית. כמו שיש סוכה פרטית של יהודי אחד, יש ארץ ישראל, שהיא הסוכה הלאומית. זה יעודו של עם ישראל, העם כולו. על היהודי הפרטי נאמר: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ", עשיית החג כאשר אוספים מהגורן ומהיקב, וכך עם ישראל, בארץ ישראל שהיא סוכה לאומית. בארץ ישראל חי עם שלם שהוא עוסק בכל תחומי החיים. והכל בקדושה ובטהרה, והכל חיי קודש ובכל הוא עובד את ד'. זהו האידיאל של עם ישראל, וזהו גילויה השלם ביותר, של תורה בעולם. כשעם שלם עוסק בכל תחומי החיים, חי בארצו ועוסק בכל תחומי החיים, זה הגילוי המלא ביותר של תורה בעולם, זה קידוש ד' הגדול ביותר. הסוכה היא מיניאטורה של ארץ ישראל, היא ארץ ישראל מוקטנת. מה שהיחיד עושה בסוכה, עושה העם כולו בסוכה הלאומית, בארץ ישראל. זה יעודו של עם ישראל וזה קידוש ד' הגדול ביותר. זה הקשר המהותי בין סוכה לבין ארץ ישראל, לא קשר טכני - קשר מהותי.

לגבי חג הסוכות ניתן להוסיף: שפסח זה זמן חרותנו וזה מובן למה, וכן לגבי שבועות שזה זמן מתן תורתנו. אך לגבי סוכות נאמר סוכות שזה זמן שמחתנו צריך להבין מה המיוחד בסוכות שהוא מוגדר כזמן שמחתנו? שלוש פעמים נזכרת שמחה בסוכות "ושמחתם לפני ד' אלוקיכם" ב"אמור", וב"ראה" – "ושמחת בחגך והיית אך שמח". סוכות, זה זמן שמחתנו בגלל הקשר של החג לארץ ישראל, שמחה קשורה אך ורק בארץ ישראל. כותב ה"אור החיים הקדוש" בתחילת פרשת "כי תבוא" – "והיה כי תבוא אל הארץ – אמר והיה לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו אז ימלא שחוק פינו וגו':" שמחה קשורה לארץ ישראל, בלי ארץ ישראל אין שמחה. וכך אומרים חז"ל "כתוב אחד אומר 'עבדו את ד' בשמחה' וכתוב אחד אומר 'עבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה' מה בין האי להאי? עבדו את ד' בשמחה ועבדו את ד' ביראה, אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא". כשישראל שרויים בארץ אחרת, זה 'עבדו את ד' ביראה' ואילו בא"י זה 'בשמחה'. שמחה קשורה אך ורק לארץ ישראל "עבדו את ד' בשמחה".

לעיל ראינו עפ"י הרוקח שסוכות היא כנגד ירושת הארץ. התורה אומרת: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". עם ישראל נדד במדבר: "המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש המאכילך מן במדבר וכו'...". במדבר ברור לנו שהקיום שלנו במדבר היתה השגחה אלוקית, אחרת לא היינו יכולים להתקיים. אך עלינו לדעת שאותו הדבר גם לגבי קיומנו בארץ. צריכה להיות אמונה בהשגחה אלוקית שמקיימת אותנו בארץ על מנת שנמלא את יעודנו בעולם. כל מה שאירע בדור שלנו הוא מעבר לכל החשבונות הריאליים, איך אפשר להסביר שעם חוזר לארצו אחרי אלפיים שנה? כיצד ניתן להסביר את תקומת מדינת ישראל וקיבוץ גלויות, וכן את התמוטטות מסך הברזל ברוסיה ועליית היהודים לארץ? הרי כל אלה הם ניסי ניסים המעידים על ההשגחה הא-לוקית הגלויה, על חסד ד' הגדול. הרוקח מדגיש שחג הסוכות בא להדגיש לנו שקיבלנו את הארץ מה'. גם בימינו קיבלנו את הארץ מה'. מי שעיניים לו, ואיננו עוצם את עיניו רואה שהכל מאת ה', כל הניצחונות במלחמות ישראל, וחזרתנו לארץ היו מאת ה'.

בחג הסוכות בו אנחנו שמחים ומודים לקב"ה על ירושת הארץ, צריך לעורר אותנו להעמיק באהבת ארץ ישראל ובבניינה, הן בחומר והן ברוח, בהתאם למגמתה של ההשגחה האלוקית שהתגלתה בצורה כל-כך גלויה בדורנו.

גם כשהמצב קשה אסור ליפול ברוח ולהתייאש. אנו מאמינים באמונה שלימה 'כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב'. גם כשנמצאים במצב שצריך לבקש ולהתחנן "ה' הושיעה", אנחנו מקדימים לפני כן ואומרים, 'כי לא יטוש ד' עמו ונחלתו לא יעזוב', ומתוך כך מבקשים "ד' הושיעה".

יש דברים שהם חולפים ועוברים ויש נצח, עם ישראל הוא נצח, ותורת ישראל היא נצח, וארץ ישראל היא נצח, והקשר ביניהם הוא נצח. ואנחנו צריכים להתרומם למציאות הנצחית הזאת ולפעול בהתאם לקראת הגשמתה של המציאות הנצחית הזאת. "חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו".